הלוקס ריגידוס, או בעברית קשחת הבוהן, היא הבעיה הרפואית השנייה בשכיחותה באזור מפרק הבוהן באוכלוסיית בני ה- 30-60, הגורמת לקיבוע ונוקשות של הבוהן.
קיבעון ונוקשות הבוהן נוצרים כאשר הסחוס במפרק הבוהן נשחק, כך שהתנועה החלקה של המפרק נפגמת באופן שמביא לכאבים והגבלת טווח התנועה באזור, ואף להיווצרותה של עצם בולטת בגב בסיס הבוהן הגדולה. מכיוון שמדובר באחד מהמפרקים החשובים ביותר בכף הרגל, שחיקת הסחוס באזור גורמת לשיבוש ההליכה התקינה וכן מגבילה את יכולת הריצה.
סימפטומיםלהלוקס ריגידוס
בדומה לתופעת הפלטפוס, המשתרעת על קשת רחבה של דרגות חומרה וסימפטומים, כך גם תופעת ההלוקס ריגידוס. רמת השחיקה בסחוס היא שמגדירה בדרך כלל את דרגות החומרה השונות, ואלו כמובן משפיעות על הסימפטומים הנלווים לתופעה.
עת שהתופעה מתפרצת, התסמין השכיח ביותר שמופיע הוא כאב באזור גב הבוהן עת שעוסקים בפעילויות יום-יום רגילות, כגון הליכה, נשיאת משקל תוך כדי הליכה, עמידה, ריצה, כריעות ברכיים, ריקוד ועוד. במידה ולא ניתן טיפול בשלב מוקדם זה של התפרצות התופעה, הכאבים עלולים להחריף בעת חילופי טמפרטורות, ובעיקר בחורף. בשלב מתקדם יותר, הלוקס ריגידוס עלולה אף לגרום לנפיחות ואדמומיות באזור גב הבוהן.
במקרים חמורים יותר, בהם שחיקת הסחוס במפרק הבוהן הולכת ומתגברת, הסימפטומים הופכים משמעותיים יותר. בין היתר, הסובלים מהלוקס ריגידוס עשויים לסבול מכאבים באזור הבוהן גם בזמן מנוחה, מהיווצרות שברי סחוס במפרק הבוהן, ומכאבים חוזרים ונשנים באזור מפרק הירך, הדרך והגב התחתון.
האם אני סובל מהלוקס ריגידוס?
לרוב, המטופל יעיד על כאבים מקומיים בבסיס האגודל בזמן הליכה, על צורת הליכה שונה מהרגיל (הליכה על צד הרגל על מנת להימנע מגלגול כף הרגל על הרצפה) וקושי ביישור הבוהן כלפי מעלה. הכאבים יחמירו בנעילת נעליים ללא אחיזה מספקת, כמו כפכפים ונעלי עקב, ויופחתו בעת נעילת נעליים בעלות חלק קדמי קשיח.
אולם, לא תמיד כאבים באזור הבוהן יסווגו כהלוקס ריגידוס ולכן הדרך הטובה ביותר לאבחן את התופעה היא לערוך בדיקה של תנועת הבוהן על ידי קלינאי. במידה ואכן מדובר בהלוקס ריגידוס, ניתן יהיה לחוש בהתעבות המלווה ברגישות מקומית בגב המפרק. אף לערוך צילום רנטגן שעשוי לשפוך אור נוסף על רמת השחיקה של המפרק.
מומלץ מאוד להגיע לבדיקה עת שמתחילים הכאבים, כדי לאבחן את התופעה כמה שיותר מוקדם. כך ניתן יהיה להימנע מהיווצרותה של גרמית מעל הבוהן וכן משלל הסימפטומים האחרים המופיעים ומתגברים ככל שהתופעה מתקדמת.
כיצד ניתן לטפל בהלוקס ריגידוס?
מכיוון שמדובר בתופעה בעלת מנעד חומרה רחב, הטיפול בהלוקס ריגידוס מגוון גם הוא ומותאם לחומרת המצב של כל מטופל ומטופל.
ככלל, לכל מטופל הסובל מההפרעה מומלץ לנעול נעליים רחבות – במיוחד באזור האצבעות, וכן להימנע מנעילת נעליים בעלות תפר בולט באזור הבליטה במפרק, שכן הוא עלול ליצור גירוי באזור. בנוסף, מומלץ שסוליית הנעל לא תהא קשה מדי או גמישה מדי. עליה להיות עבה יחסית, ובעלת כיפוף נוקשה באזור האצבעות.
במידה והכאבים כרוניים ולא פוסקים, ניתן להשתמש במשככי כאבים ותרופות אנטי דלקתיות בכדי להקל עליהם במעט. טיפול מעט פולשני יותר הינו זריקות סטרואידים או זריקות PRP ישירות לתוך המפרק, המצמצמות את התפשטות הדלקת ומשפרות את טווח התנועה.
הטיפול השכיח ביותר להלוקס
ריגידוס
הטיפול השכיח ביותר להלוקס ריגידוס הוא שימוש במדרסים אורטופדיים המותאמים אישית למבנה האנטומי של כפות רגליו של המטופל. המדרסים הינם אביזר אורטופדי המוכנס לנעל, והם מעניקים לבוהן תמיכה מלאה על ידי כרית ייחודית.
למעשה, למדרסים הקשיחים מוסיפים תוספת למסרק מספר 1 ומקבעים את אחת מעצמות המפרק באופן שמקטין את החיכוך שנוצר בתנועה לאור שחיקת הסחוס. בכך, המדרסים מפחיתים מהעומס שמוטל על מפרק הבוהן על ידי הגבלת הכיפוף שלו, וכן מקלים על הכאבים שמתפתחים בעקבות ביצוע פעולות יומיומיות כגון הליכה, ריצה וטיפוס במדרגות.
חשוב לציין כי התאמת המדרסים באופן אישי איננה מספקת אך ורק את המדרסים כמוצר. המדרסים מגיעים עם אחריות שכוללת טיפול עד לגמר כאב או פתרון מלא של התופעה, וזאת בהתאם למה שהובטח למטופל בעת אבחונו, סוג הבעיה ממנה הוא סובל ומדרך הטיפול שהיא מצריכה.
במקרים חמורים יותר, בהם כלל הטיפולים לעיל לא מסייעים בהקלת הכאב, יש לשקול טיפול ניתוחי. יש להבהיר כי מדובר במוצא אחרון, שכן ניתוח פולשני, כידוע, מלווה תמיד בסיכונים.
ישנם מספר ניתוחים אופציונליים לשם טיפול בהלוקס ריגידוס חמור. במידה והמפרק עדיין תקין, ניתן להסיר את הזיזים הגרמיים שבבוהן ובכך להגדיל את טווח התנועה של המפרק, ללא כאבים. בנוסף, ניתן לבחור בפרוצדורה של ניקוי המפרק, או בהכנסת רקמה מלאכותית שמטרתה להפריד בין העצמות.
במידה והמצב חמור יותר והמפרק איננו תקין עוד, ניתן לאחות את המפרק ואף להחליף אותו באופן חלקי או מלא.
כל הניתוחים הללו נעשים בהרדמה אזורית בכף הרגל, ולאחריהם ניתן לדרוך עליה מיידית- זאת תוך שימוש בנעל מיוחדת. אולם, זמן ההחלמה מהניתוח ארוך יחסית ונע בין 2-4 חודשים. לכן, כל אין צורך בכך, מומלץ להימנע מטיפול ניתוחי ולבחור בטיפול היעיל ביותר – מדרסים אורטופדיים.